בשנת 2009 השופט דחה תביעת רוכש משאית, למרות שבדיקת פוליגרף מדויקת הוכיחה שהוא דובר אמת והמוכר דובר שקר. כעבור 12 שנים התברר שהמוכר הדיח עד לשקר.
בשנת 2009 הגיש התובע ב.ש. תביעה כספית נגד הנתבע ה.פ., בה נטען כי בחודש מרץ 2007 ה.פ. מכר לו משאית גרר, שאותה רכש ה.פ. חודשים ספורים קודם לכן, תמורת 81,000 ₪ + מע"מ (שעמד על 15.5% באותה העת), ואף צורף העתק זיכרון דברים לתמיכה בכך. ב.ש. טען, כי ה.פ. עיכב את השלמת העברת הזכויות במשאית במשרד הרישוי וכתוצאה מכך פג רישיון הרכב של המשאית, ב.ש. נאלץ להשביתה, וכן לא היה באפשרותו לבטח את המשאית בביטוח מקיף – דבר שהוביל להפסד כספי, כאשר המשאית נגנבה מחניון ציבורי שבו חנתה בדצמבר 2007 (בתקופת השבתתה). התביעה כללה אף סעדים בגין עוגמת נפש, וכן בגין הפסד החזרי מע"מ שנבע מכך שה.פ. נמנע מלהנפיק חשבוניות מס כדין לב.ש..
במסגרת כתב הגנתו ותביעה שכנגד שהגיש ה.פ. בהליך הקודם, טען ה.פ. כי המשאית נמכרה לב.ש. באותו המחיר שבו רכש אותה זמן קצר קודם לכן בסך 92,000 ₪ בתוספת מע"מ, וכי זיכרון הדברים נכתב ע"י ב.ש ללא הסכמתו, לאחר שה.פ. חתם תחילה על דף ריק, במטרה שישמש כאישור על קבלת תשלום המהווה חלק מהתמורה בגין המשאית. עוד נטען כי עד למועד מכירת המשאית לב.ש, הייתה המשאית שייכת לשניים בשותפות, כאשר ב.ש. החזיק במשאית בפועל והשתמש בה, מאחר וה.פ. לא החזיק ברישיון לנהיגה על משאית. בשל כך, טען ה.פ., כי הוא זכאי למחצית ההכנסות שנוצרו מהשימוש במשאית בתקופת השותפות, בתוספת השתתפות של ב.ש. במחצית ההוצאות הנובעות מהמשאית בתקופה זו, אשר שולמו על ידו. עוד נטען כי ב.ש. לא השלים את תשלום מלוא התמורה בגין רכישת המשאית ועל כן זכאי ה.פ. ליתרת התמורה וכן להחזר עבור קנסות תעבורה שיצר ב.ש..
סכום כל סעדי התביעה הפותחת בהליך הקודם הגיעו לסך כולל של 146,125 ש"ח, ואילו סכום סעדי התביעה שכנגד הגיעו לסך כולל של 91,797 ש"ח.
במסגרת ניהול התביעה והתביעה שכנגד בהליך הקודם, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית כי תיערכנה בדיקת פוליגרף, וזו תשמש כראיה בעלת "משקל ראייתי רב", אך לא מכריעה. בבדיקות פוליגרף שנערכו, נמצא הרוכש ב.ש. דובר אמת ואילו המוכר ה.פ. נמצא דובר שקר.
במסגרת הדיון בהליך הקודם, העידו שני עדים נוספים מטעם הרשקו: מר א.י., שהוגדר בפסק הדין בהליך הקודם כ"מי שעבד אצל התובע והיה נוכח בעת חתימת זיכרון הדברים", ומר י.א., שהוגדר בפסק הדין כ"מי שצפה בתובע בעת פירוק המצברים", כשההתייחסות היא לטענה שהעלה ה.פ., כי ב.ש. פירק חלקים מהמשאית והעבירם לשימוש אחר, עוד טרם נגנבה המשאית.
בפסק הדין בהליך הקודם בפברואר 2011 נקבע, כי על אף תוצאות בדיקת הפוליגרף, ביהמ"ש מתקשה לתת אמון לא רק בגרסתו של ה.פ., אלא אף בגרסתו של ב.ש.. בהמשך עמד בית המשפט בהרחבה על קשיים שעלו בגרסתו של ב.ש. ולאור זאת, נדחתה מרבית התביעה הראשית, למעט סך 2,242 ש"ח שה.פ. חויב לשלם לב.ש. בגין אי מסירת חשבוניות מס, וקיזוז עבודות שביצע ב.ש עבור ה.פ. בסך 4,108 ש"ח, כנגד תמורת המשאית, והתקבלה התביעה שכנגד באופן חלקי, כך שב.ש. חויב לשלם לה.פ. את יתרת התמורה בגין המשאית וכן החזר בגין קנסות שנוצרו בעת שימוש במשאית. סך הכל חויב ב.ש לשלם לה.פ, לאחר קיזוז, סך 21,050 ש"ח, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 ש"ח. על פסק הדין הוגש ערעור, אשר נדחה בפסק דין ביולי 2011.
בפברואר 2014 הגישה המדינה כתב אישום נגד העד א.י., שבו נטען כי א.י. חתם על תצהיר כוזב והעיד עדות שקר במסגרת התיק הקודם. באפריל 2014 הגישה המדינה כתב אישום נגד ה.פ., שבו נטען כי ה.פ. הדיח את א.י. לבצע את הפעולות האמורות. בפברואר 2016 ניתנה הכרעת הדין בהליך הפלילי נגד ה.פ., והוא הורשע בהדחה לעדות שקר ושיבוש הליכי משפט, ביחס לעדותו של א.י. אשר הורשע אף הוא במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של מתן עדות שקר. יצוין, כי גם העד השני של ה.פ. נחקר אף הוא במשטרה בחשד לעדות שקר, מתן תצהיר כוזב ושיבוש הליכי משפט, אך לא הוגש נגדו כתב אישום.
בעקבות הרשעותיהם של ה.פ. וא.י. וחקירת העד השני י.א. במשטרה, הגיש ב.ש. את התובענה הנוכחית וביקש לבטל את פסק הדין שניתן בהליך הקודם מחמת תרמית של השלושה, וכן לקבלת התביעה בהליך הקודם ולדחיית התביעה שכנגד של ה.פ..
ביוני 2021 שופט בית משפט השלום בבאר שבע, מנחם שח"ק, פסק כי פסק הדין הקודם מבוטל וכל חיוב ששולם מכוחו ע"י התובע לנתבע, מחויב הנתבע להחזירו לתובע, כשהוא משוערך כדין. כמו כן נקבע, כי הנתבע ה.פ. יישא בהוצאות ההליך בסך 800 ש"ח, בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ש"ח.
אודות המחבר
