הוועדה הציבורית למניעת הרשעות שווא בישראל פרסמה היום, כי כרבע ממסדרי הזיהוי שגויים, ועוררה שוב את הדיון בשאלה האם להשתמש בבדיקת פוליגרף כראייה קבילה במשפט הפלילי.
בחודש יוני 2018 שרת המשפטים דאז, איילת שקד, חתמה על כתבי המינוי לחברי הוועדה להרשעות שווא. ברקע הקמת הוועדה עומדת המודעות הגוברת במהלך העשורים האחרונים, בארץ ובעולם, לאפשרות קיומם של הרשעות שווא ועיוותי דין במערכת המשפט, ולצורך בקביעת הסדרים חוקיים שיאפשרו את תיקונם. בראש הוועדה להרשעות שווא עומד שופט העליון בדימוס, יורם דנציגר, וסגנו נציג האקדמיה, פרופ' אורן גזל. שאר חברי הועדה הינם עו"ד עמית אייסמן, פרקליט מחוז חיפה, תנ"צ דודו בואני, רח"ט חקירות במשטרת ישראל, ד"ר ענת הורוויץ, המשנה לסניגור הציבורי הארצי, תנ"צ דדו זמיר, רח"ט תביעות במשטרת ישראל, פרופ' דוד ליבאי, שר המשפטים לשעבר, ועו"ד עמית מררי, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (משפט פלילי).
בכתב המינוי נכתב, כי התכלית המרכזית של ההליך הפלילי מצויה בגילוי האמת ובעשיית צדק ובהרשעת אשמים וזיכוי חפים מפשע, תוך מתן משקל מיוחד לחובה להימנע מהרשעות שווא. עוד נכתב, כי האשמות שהתבררו כמוטעות פוגעות פגיעה קשה בנאשם, במשפחתו, בקהילה בה הוא חבר ובציבור כולו, כאשר בסופו של יום העבריין האמיתי נותר מהלך חופשי, תוך החלשת אמון הציבור במערכת המשפט. בכתב המנדט של הוועדה הוסמכה הוועדה לדון בנושאים הבאים: 1. החשש ממתן הודאות שווא בחקירה, בעיקר בפני חוקרים ומדובבים. 2. החשש מטעויות אפשריות העלולות להיגרם בשל הסתמכות על ראיות מדעיות שגויות. 3. החשש מטעויות אפשריות העלולות להיגרם בשל הסתמכות על עדויות ראיה שגויות וזיהוי מוטעה. 4. המנגנון הראוי לבירור טענות בדבר הרשעות שווא, לרבות בקשות למשפט חוזר, והכלים שיש לפתח לאיתור הרשעות שווא ולתיקונן.
בדו"ח הביניים, שהוגש לשר המשפטים הנוכחי אמיר אוחנה ב-2 בספטמבר 2019, מציינת הוועדה כי מנתוני המשטרה שהוצגו בפניה עולה שמתוך כלל מסדרי הזיהוי בשנים 2018-2016, 24.5% ממסדרי הזיהוי מובילים להצבעה על נבדק שאינו החשוד. נתונים אלו עולים בקנה אחד עם ממצאי המחקר המדעי בדבר שיעור הטעויות הגבוה בזיהוי על ידי עדי ראייה. הועדה ממליצה בדו"ח הביניים לתעד מסדרי זיהוי בווידאו, לתעדף מסדרים חיים על-פני זיהוי בתמונות, וקוראת שלא לבצע יותר ממסדר אחד בין אם העד זיהה את החשוד או לא. הוועדה ממליצה עוד, לבחון בזהירות רבה את הזיהוי של עדי הראייה, ולסייג את משקלו הראייתי של זיהוי כזה. זאת, בעיקר כאשר אין היכרות משמעותית מוקדמת בין החשוד לבין העד.
יצויין שכיום, הכללים שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון מעניקים משקל גבוה לזיהויו של נאשם על ידי עד ראייה. ההלכה היא כי ניתן להרשיע נאשם על בסיס כך בלבד, לאחר שבית המשפט לקח זאת בחשבון ונימק את החלטתו. ממצאי הביניים של הועדה הציפו שוב את הדיון בשאלה האם להשתמש בבדיקת פוליגרף כראייה קבילה במשפט הפלילי, שעל פי מחקרים שונים עולה משמעותית על עדות ראייה ברמת דיוקה ומהימנותה.
מעמדו הגבוה של הזיהוי בדין הישראלי מצוי במתח עם הספרות המחקרית הבוחנת את הגורמים להרשעות שווא. רוב המחקר בתחום זה מצביע על זיהוי שגוי המבוצע על ידי עד ראיה בתור הגורם הנפוץ ביותר להרשעות שווא שנחשפו. זהו הממצא שהתקבל במחקר המקיף הראשון שנסמך על הרשעות שווא שנחשפו שנערך בארצות הברית כבר בשנת 1932. זוהי גם המסקנה שהתקבלה במחקרים עדכניים, דוגמת מחקרו של ברנדון גרט, אשר בחן את 250 התיקים הראשונים שבהם זוכו נידונים באמצעות פרויקט החפות (Project-Innocence) האמריקאי. במחקר זה נמצא כי 76% מההרשעות באותם תיקים הסתמכו בין היתר על זיהוי מוטעה של עד ראיה. אמנם, מסיבות שונות, הרשעות השווא שנחשפו אינן בהכרח מדגם מייצג של הרשעות שווא, ולכן יתכן ששיעור ההרשעות שנשענו על זיהוי מוטעה הוא נמוך יותר. אולם, אין כיום מחלוקת בספרות המחקרית כי זיהוי מוטעה הוא אחד הגורמים המרכזיים להרשעת חפים מפשע. מסקנה זו נתמכת בשיעורי טעות גבוהים שנרשמו במחקרים מדעיים, אשר במסגרתם צפו נבדקים בפשע מבוים והתבקשו להצביע על מבצע העבירה מתוך מסדר זיהוי. זאת ועוד, המחקרים על הרשעות שווא בארצות הברית מלמדים כי ראיית זיהוי עלולה להצטרף לראיות מטעות אחרות, ולהוביל להרשעת שווא גם כשאינה ראיה יחידה.
מחקרים רבים נעשו על מידת המהימנות ורמת הדיוק של בדיקת פוליגרף. רוב המחקרים מצביעים על רמת דיוק גבוהה של 90% ומעלה, כאשר הדיוק המירבי המיוחס לבדיקת פוליגרף עומד על 98%. המחקר של וידאקי והורברט משנת 1978 השווה בין מהימנותן של ארבע שיטות לזיהוי מעורבים בפשע מבוים: בדיקת פוליגרף, טביעות אצבע, זיהוי כתב יד ועדות ראייה. המחקר העלה שהניסיון לאתר את המעורבים באמצעות בדיקת פוליגרף הצליח ב-90%. הצלחת הפוליגרף הייתה גדולה מזו של שלוש השיטות האחרות שנבדקו: זיהוי באמצעות כתב יד הצליח ב- 85% , זיהוי באמצעות טביעות אצבע הצליח ב-20% מהמקרים בלבד, ואילו זיהוי באמצעות עדות ראייה הצליח ב-35% מהמקרים בלבד.
רבים טוענים, כי את רמת הדיוק של בדיקת הפוליגרף ניתן לקבוע על פי שיעור ההצלחה שלה בפועל, שקיבל חיזוק משמעותי בעקבות התפתחות בדיקות DNA מדויקות. בבחינה מחקרית של 215 זיכויים מאז שנת 1939 של אנשים, שהורשעו בטעות בבתי משפט בארה"ב, ניתן היה לראות בבירור עד כמה בדיקת פוליגרף הייתה מדויקת וגילתה את האמת.
מאז הזיכוי של גארי דוטסון בשנת 1989 מהרשעתו באונס בבית משפט באילינוי בעקבות בדיקות DNA, יותר מ-1,100 אנשים זוכו מהרשעתם בטעות. כל הזיכויים הללו מתועדים בפרוייקט רישום לאומי של זיכויים המבוצע ע"י בתי הספר למשפטים של האוניברסיטאות מישיגן ונורת'ווסטרן. הזיכויים הרבים הללו ערערו את מידת האמון של הציבור ביכולת מערכת הצדק הפלילית בארה"ב לקבוע מהי האמת ולהרשיע נאשמים מעבר לכל ספק סביר.
כל אחד מ-215 האנשים שזוכו, ישב בכלא 13.5 שנים בממוצע על פשעים שלא ביצע. מבלי לדבר על הסטטיסטיקה המחקרית היבשה ועל הסבל והעוול שחוו הנאשמים ובני משפחותיהם, מאחורי כל מקרה יש סיפור מרתק.
באחד המקרים, אדם בשם ג'רי סונדגראס נעצר בשנת 1939 במישיגן בחשד לזיוף צ'קים, אולם נמצא דובר אמת בבדיקת פוליגרף שעשתה לו המשטרה. למרות תוצאות בדיקת הפוליגרף, נערך משפט והאיש הורשע. הוא זוכה, לאחר שאדם אחר, שהורשע בזיופים דומים, הודה גם בזיופים בגינם סונדגראס הורשע.
במקרה אחר באותה שנה, הורשע בקולורדו, לורן המבי, ברצח של עובד תחנת דלק במהלך שוד שארע שנתיים קודם לכן. המבי נדון למאסר עולם, אולם הוא המשיך להתעקש ולטעון שהוא חף מפשע. אמו ששמעה על המצאת הפוליגרף המודרני, ביקשה מאחד מממציאיו לאונרד קילר, לבצע לבנה בדיקת פוליגרף בכלא. קילר נסע משיקגו לכלא בקולורדו וביצע את בדיקת הפוליגרף להמבי, שנמצא דובר אמת. תוצאות בדיקת הפוליגרף שכנעו את ראש התביעה לפתוח שוב את תיק החקירה במדינת קולורדו. בסופו של דבר המבי שוחרר מהכלא בשנת 1946 וקיבל פיצוי של 10,000 דולר ממדינת קולורדו.
במחקר שפירסם מוריסון בונפס, משפטן וחוקר פרטי בשנת 2013 הוא מציין, כי ביותר מ-80% מתוך 215 המקרים התברר שבדיקת הפוליגרף הצביעה על התוצאות הנכונות, וכי תוצאות מדויקות אלה של בדיקות הפוליגרף מצדיקות מחשבה נוספת באשר לאפשרות בשימוש של בדיקת פוליגרף כראייה קבילה במשפטים פליליים: "התוצאות החיוביות של המחקר הזה צריכות לשלוח מסר למשטרה, לתובעים, לסניגורים, לבודקי פוליגרף ולציבור הרחב, שבדיקת פוליגרף המבוצעת כהלכה מועילה לרדיפה אחר האמת".
אודות המחבר
