בדיקת פוליגרף לסוחר עתיקות הוכיחה שמכר ביודעין עתיקות מזויפות

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, אליהו בכר, דחה לפני מספר שבועות תביעת נזיקין של סוחר העתיקות נגד המדינה בסך 12 מיליון שקלים.

במהלך השנים 2001-2003 התקבלו ביחידה למניעת שוד ברשות העתיקות מיידעים מודיעיניים לפיהם בשוק העתיקות במדינה מסתובבות עתיקות בעלות ערך לאומי ובינלאומי. המידע התייחס לאדם בשם ע.ג. וכן לדמויות נוספות בשוק העתיקות ביניהן סוחר העתיקות ר.ד., שהינו ארכיאולוג ואיש אקדמיה. מיידעים נוספים שהתקבלו התייחסו למכירת עתיקות מזויפות במאות אלפי דולרים. מידע זה הוביל לחקירה סמויה לאיתור העתיקות לצורך בדיקתן, חקירת מוצאן ותרומתן להיסטוריה ולמדע והעברתן למדינה.

במהלך תקופה זו נמסרו לידי רשות העתיקות שתי דוגמאות מרכזיות לבדיקה והן "כתובת יהואש" (הכתובת מתארת כביכול את השיפוץ שערך המלך יהואש בבית המקדש הראשון – מקדש שלמה) וכן "גלוסקמת אחי ישו" (נטען שהגלוסקמא הכילה קרוב לוודאי את עצמותיו של יעקב, אחיו של ישו מנצרת), שהיו ברשותו של ע.ג. ואף נזכרו בכלי התקשורת. בעקבות מסירת ממצאים אלה הוחלט ברשות העתיקות להקים שתי ועדות לבדיקת מקוריות הממצאים. הועדות החלו עבודתן לבחינת הכתב והתוכן כמו גם החומר בסוף חודש מרץ 2003. לאחר בחינה וחקירה קבעו הוועדות שהפטינה (ציפוי שנוצר על משטח ומעיד על גילו המתקדם) על גבי שני הממצאים מזויפת ושונה מהפטינה המקורית שעל הפריטים. בעקבות ממצאי הוועדות נפתחה חקירה ע"י חוקרי רשות העתיקות ומפלג ההונאה במשטרת ישראל בנושא ממצאים אלה. במסגרת חקירה זו נאספו ממצאים שנרכשו מע.ג. ומר.ד. במהלך השנים ובהם דקנטר חרס (סוג של כד אגירה) נושא כתובת, אוסטרקונים שונים (שברים של כלי חרס שנמצאה עליהם כתובת כלשהי), בולות עבריות (סוג של חותמת עשויה חרס), חותמות עבריים ונר אבן מעוטר.

במהלך החקירה נחקרו מספר חשודים, וביניהם ר.ד., בחשד לזיוף עתיקות, סחר בעתיקות מזויפות, קבלת דבר במרמה, מכירת חיקוי עתיקה או עתיקה מורכבת ופגיעה בעתיקה. כמו כן נערכו עימותים בין ר.ד. לחשודים נוספים, שחלקם הפכו בהמשך לנאשמים, נתפסו פריטי עתיקות שונים שהועברו לבדיקת מומחים הן בהיבט החומר והן בהיבט הכתב ואלה קבעו כי ביחס למרבית הממצאים עסקינן בזיוף מודרני וביחס לפריט אחד קיים ספק ביחס למידת האותנטיות שלו. כן נגבו הודעות מטעם אנשי מקצוע רלוונטיים, כמו גם מדמויות שונות שפעלו בשוק העתיקות שיכלו לתרום לחקירה, נתפסו כלים וחומרים שונים שלפי החשד שימשו לזיוף העתיקות, נגבתה עדות אזרח מצרי בשם "מרקו" שהודה בביצוע עבודות שונות עבור ע.ג. תמורת שכר חודשי לרבות עבודות תיקון חרסים וכלים, שיפוץ ושחזור חרסים והשלמת שרטוטים עפ"י תרשימים.

בסוף חודש דצמבר 2004 ולאחר סיום החקירה, הוגש כנגד ר.ד. ביחד עם ארבעה נוספים כתב אישום, שכלל 18 סעיפי אישום, כאשר כלפי ר.ד. הופנו מתוכם 6 סעיפי אישום. ההליך הפלילי היה ארוך ומקיף וכלל לא פחות מ-12,000 דפי פרוטוקול. לביהמ"ש הוגשו מאות מוצגים בהיקף של אלפי עמודים, לרבות מאמרים וספרים, חלקם באנגלית, העידו 74 עדי תביעה ו-52 עדי הגנה והתקיימו למעלה מ-120 ישיבות בהליך אותו הגדיר בית המשפט המחוזי בירושלים כ"פעם הראשונה שבה נדרש בית המשפט להכריע בשאלה של זיוף עתיקות ובמיוחד במסגרתו של משפט פלילי". בין שאר טענות המדינה, נגבתה עדות של אספן עתיקות בשם שלמה מוסאיוף בדצמבר 2004, ולפיה הוא רכש 2 אוסטרקונים מהתובע ר.ד., חשד בהם שהם מזויפים וערך להם בדיקה במעבדה. כך גם נטען ששלח את ר.ד. לבדיקת פוליגרף לאימות גרסה במכון פוליגרף לבחון אם ידע שהם מזויפים והתברר שאמנם ידע שהם מזויפים (ר.ד. ציין כי ביצע הוא עצמו בדיקת פוליגרף ובה נמצא דובר אמת). בהכרעת דינו של ביהמ"ש המחוזי בירושלים מתאריך 14.3.12 המחזיקה לא פחות מ-447 עמודים, ובהתייחס לר.ד. בלבד, בוטלו חמישה אישומים בשל התיישנות ומאישום אחד זוכה.

בנסיבות אלה, סבר ר.ד. כי החקירה שהתנהלה נגדו, כמו גם כתב האישום שהוגש נגדו, ואף אופן ניהול המשפט כנגדו התבצעו שלא כדין, והגיש תביעת נזיקין כנגד רשות העתיקות ופרקליטות מחוז ירושלים בסך 12 מיליון ש"ח ובהם הפגיעה בפרנסתו, במעמדו האקדמי ובשמו הטוב.

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, אליהו בכר, דחה לפני כ-3 שבועות את תביעת הנזיקין נגד המדינה וקבע כי מכלול הראיות לחובת סוחר העתיקות ר.ד. והעובדה שגרסתו לא יכולה הייתה להפריך את החזקה הקבועה בחוק העתיקות הצדיקה את הגשת כתב האישום כנגדו בכל אחד מששת האישומים השונים בהם הואשם, וכי הנתבעות לא עוולו כלפי התובע בעצם החקירה, הגשת כתב האישום וניהול ההליך המשפטי.