הלווה נשאל בבדיקת פוליגרף האם סטר לפקידה והיכה אותה בפניה. בבדיקת פוליגרף שנערכה לפקידה לא נמצאו ממצאים חד משמעיים והיא סירבה לבדיקת פוליגרף נוספת.
בתחילת שנת 2009 הגיע א.ג. לסניף בנק דיסקונט בו עבדה מ.ק. במטרה לקחת את המסמכים שהגיש לצורך טיפול בבקשה לקבלת הלוואה כנגד משכנתא על נכס שבבעלותו, וזאת לאחר שהתברר לו כי בקשתו לא תאושר. א.ג הגיע לסניף לאחר שעת הסגירה והתקבל על ידי מ.ק. ולאחר דין ודברים וכאשר הודיעה לו כי לא ניתן לאשר את הבקשה בשל מסמך חסר, הודיע האיש כי החליט להפסיק את התהליך לקבלת המשכנתא וביקש לקבל את המסמכים שהגיש לצורך הטיפול בבקשתו. בהתאם לנהלי הבנק, סירבה מ.ק. למסור לו את כל המסמכים אולם, חרף סירובה, נטל התובע את תיק המסמכים שהיה על השולחן. בתוך כך התפתח בינו ובינה עימות פיסי שנסיבותיו הן סלע המחלוקת בהליך זה והרקע להגשת כתב האישום כנגד א.ג. ולאחר זיכויו, התביעה.
לאחר האירוע פנתה מ.ק., בלוויית האחראית עליה בבנק, לבית החולים כדי להיבדק ובהמשך פנתה לתחנת המשטרה והגישה תלונה בגין תקיפה נגד א.ג.. מספר חודשים לאחר מכן הגיש גם א.ג. תלונה נגד מ.ק. בגין תקיפה. לאחר חקירה החליטה המשטרה להגיש כתב אישום כנגד א.ג. ואילו תלונתו נגד מ.ק. נגנזה.
מספר חודשים לאחר מכן, הגיש א.ג. נגד מ.ק. קובלנה פלילית בגין תקיפה הגורמת חבלה של ממש. בית המשפט השלום בבאר שבע החליט לבטל את הקובלנה וערעור שהגיש א.ג. על החלטת בית המשפט, נדחה.
בגין כתב האישום שהוגש נגדו, נשפט א.ג. בבית משפט השלום בבאר שבע ונמצא אשם בדין. במסגרת ערעור שהגיש על הכרעת הדין, החליט בית המשפט המחוזי (ברוב של שני שופטים) לקבל את הערעור ולזכותו מחמת הספק.
זמן קצר לאחר מתן הזיכוי של בית המשפט המחוזי, הגיש א.ג. תביעה זו שעניינה פסיקת פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, עקב ניהול ההליכים הפליליים כנגדו אשר גרמו לפגיעה בשמו הטוב, עוגמת נפש והוצאות כספיות. התובע טען בנוסף כי הנתבעת ביצעה כלפיו "עוולת נגישה" בכך שהגישה נגדו תלונה שקרית חרף זאת שהיא אשר תקפה אותו וגרמה לו לחבלות ושטפי דם ברגליו.
אשר לבנק, התובע טוען כי יש לחייבו בפיצויים בשל גרימת נזק ראייתי. נטען כי הבנק המחזיק במצלמות אשר צילמו את האירוע, גרם במישרין או בעקיפין לכך שחלק מהאירוע נמחק מסרט האבטחה והסרט לא נמסר בשלמותו לתחנת המשטרה. נוסף על כן נטען, כי הנהלת הבנק אף תדרכה את הנתבעת טרם חקירתה וגילתה מעורבות יתר בהליכי החקירה.
טענות התובע כנגד המדינה נוגעות אף הן לסרט מצלמות האבטחה של הבנק. נטען כי משטרת ישראל לא תפסה את המצלמות מיד כאשר היה צורך בכך ובכך התאפשרה עריכת הסרטון ושיבוש הראיות, וכי המשטרה אף לא פתחה בחקירה כאשר נודע דבר עריכת הסרטון.
יוער כי כתב התביעה הוגש אף כנגד בנה של הנתבעת אשר נטען כי הוא אשר ערך את הסרטון והעלים ראיות, אולם התביעה כנגדו נמחקה.
על פי גרסתה של מ.ק. במסגרת ראיותיה הגישה המדינה את תוצאות בדיקת הפוליגרף שנערכה לנתבעת ולתובע בינואר 2011. הנתבעת נשאלה במהלך הבדיקה האם סטרה לתובע לפני כשנתיים והאם הכתה אותו בפניו באמצעות ידה בבנק דיסקונט. הנתבעת השיבה לשתי השאלות בשלילה. מבדיקת הפוליגרף עלה כי לא ניתן להגיע לממצא ביחס לתשובותיה של הנתבעת. ממזכר מיום 5.1.2011 עולה כי הנתבעת סירבה לעריכת בדיקה נוספת. גם לתובע נערכה בדיקת פוליגרף במהלכה נשאל את השאלות הנ"ל והשיב להן בשלילה. התובע נמצא דובר שקר.
על פי בית משפט השלום באשקלון, התובע א.ג. הגיש תביעתו לאחר שזוכה מחמת הספק. מבחינת הראיות עלה כי התובע תקף את הנתבעת ולא נפל פגם בהעמדתו לדין. כמו כן עלה כי התיעוד החזותי שהוצג בהליך הפלילי היה מלא, ואין מקום להטיל אחריות על הבנק בגין שיבוש ראיות או על המדינה בגין רשלנות בחקירה.
עוד קבע השופט עידו כפכפי, כי בסיכומי התובע ובראיות מטעמו אין כל הוכחה ביחס לשיעור הנזק שנגרם לתובע, וכי אין די בטענה בסיכומים שמגיע לו פיצוי על הנזק שנגרם לו, ודי בטעם זה כדי לדחות את התביעה. השופט קבע שעל התובע לשלם הוצאות לנתבעים בסך 65 אלף ש"ח.
מ.ק. מצידה הגישה תביעה שכנגד בתביעה לפיצוי בסך 250,000 ש"ח בגין תקיפתו של א.ג. אותה ובגין עוולת הנגישה. השופט כפכפי פסק לזכותה וחייב את א.ג. לשלם לה 25 אלף ש"ח בגין התקיפה, בגין הגשת הקובלנה כנגד מ.ק. חוייב א.ג. לשלם לה סך של 20,000 ש"ח. כמו כן, חוייב א.ג. בהוצאות של מ.ק. בסך 10,000 ש"ח.
אודות המחבר
