שקרן קטן שקרן גדול

על פי מחקרים, בני האדם לומדים לשקר כבר מהרגע הראשון בו הם נולדים. היכולת האנושית לשקר שקרים גדולים ומשמעותיים הולכת ומתפתחת עם הזמן.

פתגם עממי ידוע אומר: "למד את בנך לומר אמת, לשקר הוא ילמד בעצמו". מתברר, שכבר לקראת סוף השנה הראשונה לחייהם, תינוקות לומדים להשתמש באופן מניפולטיבי בביטויי מצוקה כמו בכי על מנת להשפיע רגשית על הוריהם הנמצאים בקרבת מקום, כדי שאלה יתנו להם את מבוקשם. הילד עובר מספר שלבים סוציולגיים ופסיכולוגיים ונשאלת השאלה מתי בעצם הילד משקר בפעם הראשונה?

פרופ' איתן אלעד, ראש המחלקה למדעי ההתנהגות במרכז האוניברסיטאי אריאל ומנהל המעבדה למחקר פסיכופיזיולוגי שבקמפוס, טוען שכדי לענות על שאלה זו יש לחזור להגדרת השקר ולמרכיביו. פרופ' אלעד, שצבר ניסיון מעשי רב גם כקצין מחקר במשטרת ישראל, מפנה אותנו למחקר שעשתה סוזן ליקם מבית הספר לפסיכולוגיה באוניברסיטת קרדיף שבאנגליה בשנת 1992, שבו היא מחלקת את השקר לרמות של תחכום.

ברמת התחכום הנמוכה ביותר יש נסיון לשנות את התנהגותו של הזולת, בלי כוונה להשפיע על מערך האמונות שלו: ילד משקר לאימו, עושה זאת במטרה להימנע מעונש ולא מבין בכלל אם היא מאמינה לו ומה ההשלכות של השקר. הילד צובר נסיון ומשכלל את ההתנהגות השקרית שלו על מנת להצליח לגרום לזולת גם להאמין בשקר ולא להיתפס וכתוצאה מזה להענש גם על השקר. עד היום לא הסתיים הויכוח באיזה גיל הילד מצליח בשקר ויש מחקרים המדברים על גיל שלוש. מחקרים אחרים טוענים שמגיל 4-5 רוב הילדים מבינים את ההבדל בין אמת לשקר. ישנם מחקרים לפיהם מגיל 8 הילדים כבר שולטים במידה רבה בהבעות הפנים הנגזרות מהאמוציות המלוות את השקר. דבר אחד די ברור – בני האדם לומדים לשקר, קרי לעשות מניפולציות שקריות, תמימות ככל שיהיו, כבר מהרגע הראשון בו הם נולדים.

בספטמבר 2016 התפרסם מחקר שנעשה באוניברסיטת מקגיל שבקנדה, שבמהלכו נותחה ההתנהגות של 100 ילדים בגילאים 6-12. לילדים הוצגו סרטוני וידאו קצרים, שבחלקם אמירת שקר גרמה לנזק למישהו אחר ובחלקם הוצג תסריט לפיו אמירת השקר נועדה לעזור למישהו אחר. כמו כן הוצגו סרטונים על אמירות אמת מסויימות שגורמות לנזק למישהו אחר, סרטונים על אמירת שקר לבן וסרטונים נוספים.

הממצאים העיקריים היו, שהילדים באופן כללי יכולים ויודעים להבחין בין שקר לאמת ללא קשר לגילם. כשהילדים צפו בסרט עם תסריט של "הודאה לא נכונה", כלומר מישהו שיקר ולקח אחריות על משהו שלא עשה משום שריחם על מישהו שלא לקח אחריות, הילדים הצעירים ראו בזה התנהגות שלילית יותר מאשר הילדים הבוגרים יותר. הילדים הצעירים יותר כמובן פחות מודאגים מההשלכות השליליות שיכולות לנבוע מאמירת אמת להבדיל מילדים בוגרים יותר שהתלבטו בנושא.

במחקר אחר שהתפרסם באוקטובר 2016 ע"י חוקרים מהמחלקה לפסיכולוגיה ניסויית באוניברסיטת לונדון בראשות ניל גארט, נמצאה לראשונה עדות אמפירית לפיה התנהגות בלתי ישרה מסלימה ככל שחוזרים עליה. כלומר אנשים האומרים שקרים קטנים או שקרים לבנים בלתי מזיקים לכאורה מסתגלים ומפתחים במשך הזמן את היכולת והנכונות לשקר שקרים גדולים קשים ומשמעותיים יותר בניגוד לנורמות חברתיות, עקרונות מוסר ואתיקה. התנהגות שקרית ובלתי ישרה, כמו כדור שלג, עלולה במשך הזמן להפוך אדם נורמטיבי לשקרן ועבריין סדרתי.

אדם שלמשל משקר בדיווחי המס או לחילופין בוגד בבת זוגו מרגיש רע עם עצמו בתחילה וההרגשה הרעה (יש כמובן רגשות נוספים כמו פחד) הזו גורמת לו להימנע מלעשות זאת שוב. אולם כשהוא עושה זאת שוב הוא מתחיל להסתגל לגירוי האמוציונלי, ההרגשה הרעה מתחילה להיחלש יותר ויותר והאדם ממשיך ומשכלל את היכולת שלו לשקר בלי שכלפי חוץ ובלי לחבר אותו למכשיר פוליגרף ניתן יהיה להבחין שהוא משקר. אגב, ההצלחה בשקר (לשקר ולא להיתפס בשקר) מובילה לרגש נוסף – שמחה.

בכל מקרה, השקר הוא אחת ההתנהגויות הנפוצות בחברה האנושית ולמרות שהוא מעורר התייחסות שלילית ואנחנו מחנכים שאסור לשקר, יש לו תפקיד חברתי חשוב עד כדי כך שהפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה טען שבני האדם נזקקים לשקרים כדי לחיות.