האם שהאשימה את האב בכיבוי סיגריה בוערת על רגלה של הבת נמצאה דוברת שקר. בית משפט לענייני משפחה בנצרת חייב את האם ב-15,000 ש"ח פיצויים לאב.
בבקשה לצו הגנה שהגישה האם ג' כנגד האב כ' בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת, טענה האם לפגיעות פיזיות חוזרות ונשנות בביתם בת ה-4. לטענת האם, לאחר חזרת הילדה ממפגש עם האב, סיפרה שהאב הכה אותה במקל והיא מסרבת ללכת אליו. עוד לטענת האם, האב נוהג לחשוף את הבת באופן בלתי מותאם לתכנים מיניים וגם כיבה במכוון סיגריה בוערת על כף רגלה של הבת. בית המשפט נתבקש לאסור על האב להיפגש עם בתם הקטינה בגפו, ולהורות, כי המפגשים יערכו אך ורק במרכז קשר בנוכחות גורמים טיפוליים.
כנהוג בבקשות דחופות למתן צווי הגנה, הרי שסמוך לאחר הגשת הבקשה ועוד באותו יום היא נדונה במעמד המבקשת ובאת כוחה בלבד, בפני השופטת ג'מילה ג'בארין כליפה. במהלך הדיון הציגה ב"כ המבקשת תמונות בהם אכן נראים סימני כוויה של סיגריה בכף רגלה של הקטינה, וטענה כי האב סובל מהפרעות אישיות חמורות, המשליכות על יכולותיו ההוריות וכי הוא מהווה סכנה לקטינה. האם טענה, כי במחשב אישי שהיה בשימוש האב בתקופת הנישואין נמצאו סרטים פורנוגרפיים קשים של קיום יחסי מין עם בעלי חיים. היא הוסיפה, כי שכרה שירותי חוקר פרטי לעקוב אחר טיב המפגשים של הבת עם אביה ומדו"ח החקירה נצפה האב משוטט או יותר נכון נוסע ברכבו עם הבת במהלך כל שעות המפגש כאשר היא רתוקה לכיסא בטיחות. היא הוסיפה, כי הבת הוקלטה על ידה אומרת שהיא לא רוצה ללכת לאביה וכי הוא מכה אותה באמצעות מקל ועוד כהנה וכהנה טענות קשות ביותר כנגד האב. על יסוד טענות המבקשת ובאת כוחה וכפי החלטת השופטת, ניתן צו הגנה, הופסקו זמנית הסדרי הראייה עם הקטינה ונקבע דיון במעמד הצדדים כעבור כשבוע.
האב טען, כי האם ממשיכה לעשות כל שבכוחה על מנת למרר את חייו ולמנוע מפגשים של הבת עמו, וכי הוא קשור לבתו מאוד והיא שמחה לשהות עמו אלא שהאם עושה הכל לחבל בקשר זה. האב, שהציע והסכים במהלך הדיון לערוך בדיקת פוליגרף, הכחיש מכל וכל טענות אלימות או פגיעה בבת. האם הסכימה ועוד באותו יום מונה על ידי בית המשפט מומחה לשם עריכת בדיקת פוליגרף לשני הצדדים, זאת בהתאם לשאלות שנוסחו ע"י בית המשפט ונגזרו למעשה מהטענות של האם כלפי האב.
בית המשפט השתמש בבדיקת פוליגרף להערכת מהימנות בעלי הדין
סגן נשיא בית משפט לענייני משפחה בנצרת, השופט אסף זגורי, שמינה את מומחה הפוליגרף, ציין כי ככל שהקטינים רכים יותר בשנים, כך קשה יתר לגבות מהם עדות, להתרשם ממהימנות גרסתם, או לקבוע האם אכן קרה או לא קרה בפועל, או שמא אמירת הדברים היא תוצאה של ציות לבקשת ההורה המשמורן: "נוכח האמור, המצב שנוצר הוא שביהמ"ש נותר עם שתי גרסאות קוטביות, עם מעט מאוד ראיות ישירות (אם בכלל), והקושי שנוצר הוא, לקבוע האם החבלה/הפגיעה (גם הנפשית) בקטינה ככל שנגרמה, נגרמה עקב מעשי האב במהלך הסדרי הביקורים או עקב חבלה במגרש משחקים או בשל "גורם מתערב אחר". קושי זה הוא קושי מורכב ובעייתי ממספר בחינות (ראייתי, שיפוטי, מצפוני). גם העזרים הנוספים בהם משתמש ביהמ"ש (תסקירים, גורמי רווחה, תלונות במשטרה, אבחונים וכד') אינם מקלים בצורה משמעותית את העומס המורכב (מבחינה ראייתית, מצפונית ושיפוטית), המוטל על שופט שאמור להכריע בין הגרסאות המנוגדות של הצדדים. קשיים אלו כולאים את בית המשפט לענייני משפחה "בין הפטיש לסדן" ובלב המוקד של טענות, אינטרסים ומחלוקות קשות להכרעה מבחינה ראייתית אך גם מהותית. סבורני, כי הצבת האינטרסים וחובת ההגנה על הצדדים כולם, מחייבת את בית המשפט למשנה זהירות ולשקול במקרים מסויימים ומתאימים, היענות בחיוב לבקשות לצווי הגנה רק בהתקיים צבר ראייתי איכותי של מעל מאזן הסתברויות, כאשר יש לשקול שימוש זהיר באמצעים מסייעים להערכת מהימנות בעלי הדין בדמות בדיקת פוליגרף ".
בית המשפט: שימוש בבדיקת פוליגרף הוא חלק מהצורך בראיות כבדות משקל
השופט זגורי הסביר את השימוש בבדיקת פוליגרף כחלק מהצורך בראיות כבדות משקל ואמר, כי בנסיבות מצב הדברים ישנה הצדקה בשימוש בראיה נוספת שתוכל לסייע לביהמ"ש להגיע להכרעה מבוססת ומדויקת יותר ביחס לשאלה: מי מההורים דובר אמת: "אוסיף עוד, כי מטבעו של ההליך שבפניי, הרי שמטרתה של בדיקת הפוליגרף אינו רק לאשש או להפריך הטיעון של האם בעניין אלימות האב ובת זוגו כלפי בתם הקטינה אלא לבחון הטיעון הנגדי של האב כי טענת ותלונת האם כנגדו תלונת שווא היא. בנסיבות העניין אני קובע כי קיימת לבית המשפט לענייני משפחה סמכות נרחבת ומיוחדת, לקבל את בדיקת הפוליגרף כראיה, בוודאי מקום שהוגשה בהסכמה וזאת בין אם מכוח סדרי הדין הנהוגים ובין אם מכוח סמכותו לסטות מסדרי הדין ודיני הראיות ולקבל כל ראיה גם אם אינה קבילה (תקנה 258יד(א) לתקסד"א, התשמ"ד – 1984 הקובעת, כי 'בית המשפט רשאי לקבל כראיה כל עדות שהובאה בפניו, אף אם אינה קבילה בבית משפט אחר'). שילוב סמכות זו עם המודעות לקושי האינהרנטי בקביעת ממצאים עובדתיים בצווי הגנה מצריך את היושב בדין לא אחת לעשות שימוש בבדיקת פוליגרף וכך גם במקרה דנן".
כאמור האם טענה, כי האב כיבה במכוון סיגריה בוערת על כף רגלה של בתו ומנגד טען האב, כי בסך הכל מדובר "בתאונה" שבמסגרתה דרכה בתו על סיגריה בפארק המשחקים עת התהלכה יחפה. לדברי עיון בחוות דעת בודק הפוליגרף מעלה, לדברי השופט זגורי, כי האם נסוגה לחלוטין מטיעון זה שלה ושל באת כוחה כאילו מדובר בכוויה מכוונת ולמעשה שינתה גרסתה והודתה בפני בודק הפוליגרף, כי כלל אינה מאשימה את האב בביצוע הכוויה אלא רק על כך שלא הודיע לה על כך. מדו"ח בדיקות הפוליגרף עולה, כי האם דוברת שקר בתשובותיה לשאלות הרלוונטיות ואילו האב דובר אמת בתשובותיו לשאלות הרלוונטיות של בדיקת הפוליגרף.
לאחר קבלת חוות הדעת מבודק הפוליגרף וטרם הדיון שהתקיים במעמד הצדדים הגישה האם, מבלי שקיבלה את אישורו של ביהמ"ש חוות דעת פרטית מטעמה המבקשת להסביר כי לא הייתה כשירה מבחינה רפואית לעמוד לבדיקת פוליגרף. לאחר דיון מעמיק לפנים משורת הדין, דחה השופט זגורי את טענות האם: " דברי המומחה מדברים בעד עצמם וכך גם תרשימי בדיקת הפוליגרף. גם אם הייתה האם סובלת מבעיות בריאותיות כאלה ואחרות אין הדבר פוסל אותה מלבצע בדיקת פוליגרף והרי אין בידה כל אישור רפואי שכזה. זאת ועוד, בעיות פיזיולוגיות כאלה ואחרות יכולות להיות מנת חלקם של רבים מנבדקי הפוליגרף, אך רק בעיות שעלולות להשפיע על רישום ותיעוד ממצאי הבדיקה הגרפיים המתקבלים ממכשיר הפוליגרף, הן כאלה שצריכות להילקח בחשבון. בנסיבות המקרה בעיותיה הבריאותיות של האם הן נחלת העבר (לחץ דם) או חסרות רלבנטיות לממצאי הבדיקה (סוגיית הרעידות או הזעת יתר)".
בית המשפט: "ראוי ליתן אמון בממצאי בדיקת הפוליגרף"
האם שוב תקפה את ממצאי בדיקת הפוליגרף, ושוב השופט זגורי לפנים משורת הדין יזם פנייה למומחה פוליגרף אחר, שיחווה דעתו על טענות האם: " בחנתי בעצמי גם את תרשימי בדיקת הפוליגרף ומצאתי כי תגובותיה הפיזיולוגית של האם בשאלות הרלבנטיות עוצמתיות יותר משאלות הבקרה (דבר המלמד "על אמירת שקר מבחינה פוליגרפית"). במקרה הנוכחי וכדרכי בהקשרים אלו, לא הסתפקתי בחוות דעת המומחה אלא גם בחוות דעת בודק "עיוור" שהיא בגדר בקרת איכות לתהליך בדיקת הפוליגרף שמבצע המומחה. המדובר באינדיקטור נוסף המלמד על כשרות הבדיקה ותקינותה ומחזק המשקל שיש ליתן לה לאור ממצאיו. המומחה ציין עוד, כי תרשימי הבדיקה נבדקו גם ע"י מומחה נוסף (כאמור לעיל) אשר אף הוא חיווה עליהם דעתו. לפיכך, לאחר שבחנתי היטב את שיטת עבודת המומחה, את תוצאות הבדיקה שהוגשו לתיק בית המשפט (לרבות את התשובה לבקשת ההבהרה בנוגע לבעיות או מגבלות בריאותיות של המבקשת), את דו"ח הבודק הנוסף אשר תרשימי הבדיקה נבדקו גם על ידו, את השאלות שנשאלו הצדדים ואת הדו"ח המסכם, באתי לכלל דעה, כי ראוי ליתן אמון בממצאי בדיקת הפוליגרף".
לבסוף כאמור, השופט זגורי דחה את כל טענות האם בבקשת צו ההגנה, לפיהן המשיב הכה את הבת המשותפת או גרם לה לכוויות במכוון וחייב אותה לשלם לאב פיצוי כספי בסך 15,000 ש"ח והוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח נוספים: "ככל שתוגש על ידי האב תלונה בגין הצהרתה הכוזבת של האם בעניין הכוויה, ראוי כי תתקיים חקירה כהלכתה".
אודות המחבר
