המועצה הדתית הציעה בדיקת פוליגרף לקברן לוידוא מקום קבורת המת

בית משפט השלום באשקלון חייב את המועצה הדתית קריית מלאכי לפצות משפחת מנוח בסך 100,000 ש"ח, לאחר שגופתו הועברה לקבר אחר מבלי ליידע את המשפחה.

בית משפט השלום באשקלון חייב את המועצה הדתית קריית מלאכי לפצות משפחת מנוח בסך של 100,000 ₪, לאחר שגופתו הועברה לקבר אחר מן הקבר שנקבר בו בשוגג בטקס האשכבה וזאת מבלי ליידע את המשפחה. נקבע כי מעשיהם של עובדי המועצה מעידים על רשלנות חמורה ובפרט מעשיו של עובד המועצה אשר החליט להעביר את המנוח מקברו, ככל הנראה על דעת עצמו, מבלי ליידע את המשפחה ואף ניסה להסתיר מפניהם את המקרה. עם זאת, על אף חומרת המעשים, אין הם מעידים על כך שנעשו מתוך כוונה לפגוע במשפחת המנוח.

לפני כ- 3 שנים הובא למנוחת עולמים (או כך סברו התובעות) אביהן של התובעות ונקבר בבית העלמין בקריית מלאכי. בתום ימי השבעה עלו בני משפחת המנוח לקברו, כנהוג על פי המסורת היהודית, ואחיו של המנוח הבחין כי הקבר אותו פקדו שונה מהמקום בו נטמן המנוח.

בני המשפחה פנו לעובד המועצה הדתית אשר ניהל את טקס האשכבה של המנוח ושטחו בפניו את חשדם כי המנוח הועבר מקברו לחלקה אחרת אולם זה הכחיש את טענות המשפחה וטען כי הדבר לא היה ולא נברא. משעומת עובד המועצה עם סרט הלוויה שצולם ובו נראה בבירור כי המנוח הוטמן בקבר אחר מזה בו הוא מצוי כיום, הודה העובד בפני המשפחה כי מאחר והמנוח הוטמן בחלקה שהייתה מכורה לאדם אחר, הוחלט להעבירו לחלקה סמוכה וכך נעשה.

לטענת התובעות, מאחר ולא נכחו בעת העברת המנוח מקברו ולא היו עדים לקבורה השנייה, אין הן יכולות לדעת בוודאות כי המנוח אכן קבור במקום המסומן כקברו. הדרך היחידה בה ניתן יהיה לדעת בוודאות כי המנוח טמון בקבר הנטען היא הוצאת הגופה ובדיקתה אולם, מאחר והדבר כרוך בפגיעה בכבודו של המת, אין הדבר יכול להתבצע ולפיכך, טוענות התובעות, נגזר עליהן להמשיך לחיות בחוסר וודאות לעולמי עד. התובעות הפנו להלכה הפסוקה הקובעת כי זכותו של אדם להיקבר בכבוד וטענו כי עובדי הנתבעת רמסו זכות זו של אביהם המנוח וכן ניסו "לטייח" את מחדלם ולצורך כך לא בחלו אף בשקרים כדי להסתיר את המקרה מעינה של משפחת המנוח.

בעדותה טענה אחת התובעות מ' כי הספק ביחס למקום קבורתו של אביה לא יעלם לעולם. לטענתה, הממונה על המועצה הדתית הבטיח, כי תערך בדיקת פוליגרף בעניין זה אולם הדבר לא נעשה. מתמלול השיחה שהייתה בין הממונה על המועצה הדתית  לבין מ' ואחיה, עולה כי הממונה על המועצה הדתית הציע לערוך בדיקת פוליגרף לקברן אשר טען במהלך השיחה כי הוא עצמו העביר את המנוח לקבר הסמוך כשעה וחצי לאחר הלוויה, טרם כניסת השבת. בתגובה טענה מ' כי איננה מעוניינת בבדיקה, "אני לא רוצה את מכונת האמת שלו".

לדברי השופט עידו כפכפי, מקובלת עליו טענתו של הממונה על המועצה הדתית לפיה התובעות לא דאגו לבצע בדיקת אמיתית על מנת לוודא את מקום קבורתו של אביהן: "באמצעות פעולה פשוטה יכלו התובעות לברר האם קבור אדם אחר בקבר המסומן כקברו של המנוח אולם הדבר לא נעשה כך שאין מקום לייחס משמעות לטענות אלו. אמנם בעדות של האח מ', אחרי שהעלה לראשונה את הטענה כי "עד היום אני חולם על אבא שהוא בלבן זועק לעזרה", טען כי מבחינה הלכתית בוחר שלא לבקש לפתוח את הקבר. אולם התרשמתי כי לתובעות אין חשש כן ואמיתי בנוגע למקום קבורת המנוח. אמנם לא היו גורמים חיצוניים לעובדי הנתבעת בעת העתקת המנוח, אולם אין ראשית ראיה כי לא נקבר במקום החדש והסמוך".

על בסיס התשתית העובדתית שהוכחה, בחן השופט כפכפי את שיעור הפיצוי הראוי והזכיר תיקים משפטיים שכמה מהם נוגעים אף הם למועצה הדתית קריית מלאכי. בשנת 2016 נפסק כנגד הנתבעת בהליך זה פיצוי בסך של 30,000 ₪ בגין אי יידוע התובעת אודות העדר יכולת לבצע טהרה בנפטר: "כבוד השופט אור אדם סקר שם פסיקה בדבר שיעור הנזק בנושאים קרובים והפנה לפיצוי בסך 150,000 ש"ח בגין אי איתור שני קברי ילדים, ומקרים דומים של העלמות קברי ילדים שם נפסקו 200,000 ש"ח ו- 100,000 ש"ח. כן הפנה למקרה בו הושחתה גופה על ידי מכרסמים במכון לרפואה משפטית, שם נפסקו 75,000 ש"ח לכל אחד מההורים. בת"א (שלום ת"א) 30967-01-11 שושן נ' חברה קדישא קרית מלאכי, 8.12.11, נפסק על דרך הפשרה פיצוי בסך של 36,000 ש"ח בגין קבורת אחר בקבר שנמכר לתובעת ומנע ממנה להיקבר ליד בעלה. במקרה דומה, בו נשללה זכות התובעת להיקבר ליד בנה המנוח, פסקתי פיצוי בשיעור של 50,000 ש"ח (פלונית נ' מועצה דתית נתיבות)".

השופט כפכפי סיכם: "במקרה הנדון בו לא הייתה פגיעה פיזית בגופת הנפטר והוזז הוא סמוך לקבורתו לחלקה סמוכה, מתחם הפיצוי הראוי נע בין העדר כל נזק לפיצוי בסכום של עשרות אלפי שקלים בודדים. אני סבור כי הנזק במקרה הנדון קטן מהמקרים שפורטו לעיל ויש בתביעה זו רכיב לא מבוטל של האדרת הנזק. עם זאת, התנהגות הנתבעת בהסתרה הראשונית ולאחר מכן ביחסה למשפחת הנפטר ולבא כוחה, העצימו את הנזק. על כן מצאתי כי שיעור הנזק שראוי לפסוק לכל אחת מהתובעות הינו בסך של 20,000 ש"ח קרי, סכום כולל של 100,000 ש"ח".