בג"צ דחה ערעור של אישה שחזרה מהסכמתה לבדיקת פוליגרף

האם התנגדה להסדרי הראייה של האב בטענה שהוא מכה את הבן. הם נשלחו לבדיקות פוליגרף, אבל האם חזרה בה מהסכמתה ובית הדין האזורי חידש לאלתר את הסדרי הראייה בין האב לבן.

השניים נישאו, הביאו ילד לעולם, וכעבור תקופה קצרה התגרשו. בהליך שהתקיים בבית הדין הרבני האזורי נקבעו הסדרי ראייה בין הצדדים, ואלו הורחבו קמעה במהלך השנים, לבקשת האב, חרף התנגדותה של האם. משגדל הילד, ביקש האב להרחיב את הסדרי הראייה, כך שיכללו גם לינה בביתו. האם התנגדה, כשלטענתה פוגע האב בילד ומכה אותו. בחוות דעת של עובד סוציאלי לסדרי דין שהוגשה לבית הדין הרבני, מתוארת התרשמות חיובית מיחסו של האב לבן. עמדתה של האם לא התקבלה בבית הדין הרבני, גם לא המלצתו של העובד הסוציאלי, ונקבע כי מעתה ילון הילד בביתו של האב אחת לשבוע.

בהגיע יום הלינה, הגישה האם בקשה להקפאת ההסדרים שנקבעו, ומשנדחתה בקשתה, הודיעה לאב כי הילד חולה ולא יוכל ללון עמו הלילה. בהמשך, פנתה האם לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה להוציא צו הגנה נגד האב, אשר לטענתה פוגע בילד ונוהג כלפיו באלימות. בית המשפט לענייני משפחה בחן את הבקשה, ובעקבות המלצת העובד הסוציאלי שהובאה לעיל, הורה כי עד יום 27.11.2019, יש לקיים את המפגשים בין האב לילד במרכז הקשר בלבד. הודגש, כי הסעד ניתן לתקופה קצובה, אשר במהלכה יפנו הצדדים לבית הדין הרבני הדן בסוגיית המשמורת, ויעלו את טענותיהם לפניו.

הצדדים פנו לבית הדין הרבני האזורי, ובדיון שהתקיים לפניו שטחו את טענותיהם. בית הדין קבע בהחלטתו מיום 12.11.2019, כי הסדרי הראייה בין האב לבן יחודשו לאלתר. עוד נקבע בהתאם להסכמת הצדדים, כי האם והאב ישלחו לבדיקות פוליגרף אשר במסגרתן תיבדק טענת האם, לפיה האב היכה את הילד. הוחלט, כי עד קבלת תוצאות בדיקות הפוליגרף תוקפא הרחבת הסדרי הראייה ולא תכלול לינה. חרף החלטה זו, בחרה האם שלא לאפשר לקיים את הסדרי הראייה שנקבעו. לדבריה, צו ההגנה שהוצא על-ידי בית המשפט לענייני משפחה מוסיף לעמוד בתוקפו עד יום 27.11.2019. כמו כן הודיעה האם, כי היא חוזרת בה מהסכמתה להיבדק בבדיקת פוליגרף. משפנה האב לבית הדין הרבני ועדכן על אודות התנהלותה של האם, קבע בית הדין הרבני האזורי, כי בכוחו לבטל את צו ההגנה שניתן. עוד קבע בית הדין הרבני האזורי, כי נוכח התנהלותה של האם וסירובה לקיים את החלטתו  זו, כמו גם החלטות קודמות, היא תחויב בהוצאות משפט בסך של 4,000 ש"ח. האם הגישה בקשת רשות ערעור לבית הדין הרבני הגדול, שדחה את בקשתה ואז עתרה לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק.

בעתירה לבג"צ נטען, כי בית הדין הרבני האזורי איפשר לילד ללון בבית המשיב, חרף המלצות העובד הסוציאלי, שקבע כי הביקורים יתקיימו במרכז הקשר בלבד. לדברי האם, המשיב מסוכן לקטין וחקירה פלילית עודנה מתנהלת בעניינו. בשל האמור, הגישה בקשה לצו הגנה בבית המשפט לענייני משפחה, וזו התקבלה. ברם, בית הדין הרבני האזורי, ביטל את הצו שהוצא וחייב את העותרת בהוצאות משפט. לדברי האם, החלטת בית הדין הרבני האזורי לבטל את צו ההגנה, "לוקה בחוסר סבירות קיצונית ובחריגה מסמכות בסטותה מהוראת חוק מפורשת המופנית אל בית הדין לפעול על פי טובתם של קטינים". האם גרסה, כי החלטת בית הדין הרבני האזורי מנוגדת להמלצות שניתנו על ידי גורמי המקצוע, ומתעלמת מצו ההגנה שהוצא בבית המשפט לענייני משפחה. נוכח האמור ביקשה האם להורות על ביטול החלטותיהם של בית הדין הרבני האזורי ובית הדין הגדול, ולהשיב את צו ההגנה על כנו.

לאחר עיון בעתירה ובנספחיה, השופטים נעם סולברג, יעל וילנר, ואלכס שטיין, באו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף: " משהובאו הטענות לפתחו של בית הדין הרבני, שקל ובדק את טענות הצדדים, וקבע כי לא מצא מקום לסטות מהחלטתו הראשונית, לפיה יורחבו הסדרי הראייה ויכללו לינה בבית המשיב. יחד עם זאת, הקפיא באופן זמני את ההרחבה עד אשר יבדקו הצדדים, בהתאם להסכמתם, בבדיקות פוליגרף. כאמור, העותרת היא שנסוגה מאוחר יותר מהסכמתה זו. אחר בחינת מכלול השיקולים, קבע בית הדין האזורי כי לינת הקטין בבית המשיב לא תסב לו כל סכנה, ואין למנעה מהמשיב. החלטות בית הדין הרבני מלמדות, כי העותרת אינה פועלת כמצוותו, מפרה פעם אחר פעם את הוראותיו, ונוהגת שלא כשורה, וזאת גם במצבים שבהם התקבלה ההחלטה על דעתה ובהסכמתה. גם מן הטעם הזה, ניתן היה להביא לדחיית העתירה על הסף".