בית משפט העליון קבע שייתכן ואי עריכת בדיקת הפוליגרף לרופא יש בה טעם לפגם ושיש לבחון בעתיד את סוגיית השימוש בבדיקת פוליגרף בבית משפט בהתחשב בהתפתחויות הטכנולוגיות.
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים דחה ערעור שהגיש רופא על הרשעתו בביצוע עבירה של אינוס במרמה ומעשה מגונה במטופלת במהלך בדיקת אולטרסאונד ועל חומרת העונש שהוטל עליו- 30 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט העליון קבע, כי בית המשפט המחוזי בירושלים צדק בכך ששקל לחומרה את העובדה, שהעבירות בוצעו בידי רופא האמון על שלומם של מטופליו בשעת הבדיקה.
בכתב האישום כנגד הרופא ח.ר. נאמר כי הוא מתמחה בתחום הרנטגן והדמיית קול (אולטרסאונד), ועבד בבית חולים בירושלים, וכי המתלוננת, תושבת אנגליה, הגיעה לבית החולים בשל כאבים שחשה בבטנה. במסגרת בדיקות שנערכו למתלוננת בבית החולים היא הופנתה לבדיקת אולטרסאונד, וזאת כדי לבדוק האם היא סובלת מדלקת בתוספתן. בכתב האישום נטען עוד, כי המתלוננת נכנסה בגפה לחדר הבדיקה, בו הרופא נכח לבדו. כן נטען, כי לאחר שהמתלוננת נכנסה לחדר הבדיקה, המערער נעל את דלת החדר, ושאל את המתלוננת האם היא נשואה, כמה זמן היא נשואה, והאם יש לה ילדים. בכתב האישום נטען כי הרופא שאל את המתלוננת גם אם היא נידה.
לפי כתב האישום, הרופא בדק את המתלוננת בבטנה באמצעות מתמר אולטרסאונד. במהלך הבדיקה, כך נטען, הרופא ביקש מהמתלוננת להפשיל את חצאיתה ותחתוניה עד לאזור ירכיה ולאחר שעשתה כן, הרופא נגע בחלק הפנימי של ירכיה באמצעות המתמר. בכתב האישום נטען עוד, כי הרופא שאל את המתלוננת האם היא עברה בדיקה פנימית טרם הגעתה אליו, ומשהמתלוננת השיבה בחיוב, הרופא החדיר את אצבעו לאיבר מינה של המתלוננת, שלא בהסכמתה ותוך יצירת מצג שווא לפיו הדבר נדרש כחלק מהבדיקה שערך. לפי הנטען, הרופא הניע את אצבעו בתוך איבר מינה של המתלוננת ושאל אותה אם היא חשה כאב, והמתלוננת ענתה בשלילה. בשלב זה, כך נטען, הרופא המשיך ואמר למתלוננת "ללחוץ", והוא שאל אותה מה היא מרגישה, המתלוננת השיבה לרופא כי היא מרגישה את אצבעו בתוך איבר מינה. בכתב האישום נטען עוד, כי מיד לאחר מכן המערער הוציא את אצבעו מאיבר מינה של המתלוננת ולחץ לה על פי הטבעת, וזאת, כך נטען, בתואנה שהדבר נדרש כחלק מהבדיקה שערך. לפי הנטען, בסיום הבדיקה הרופא סייע למתלוננת להרים את תחתוניה וחצאיתה, ליטף אותה על ראשה וגבה, ושאל אותה האם היא בסדר.
בית המשפט המחוזי העדיף את גרסתה של המתלוננת על פני גרסתו של הרופא. בהקשר זה נפסק כי עדותה של המתלוננת נתמכת, בין היתר, בהגיונם של דברים, ובהתרחשויות שלאחר האירוע. נקבע עוד, כי גרסת המתלוננת הינה אותנטית, הגיונית, עקבית ומפורטת, וכי היא נמסרה באופן מיידי לאחר צאתה מחדר הבדיקה. מנגד, נקבע כי גרסת הרופא בחקירתו במשטרה, ובעדותו בבית המשפט, חרף היותה "פחות או יותר עקבית" – איננה אמינה. בית המשפט המחוזי דחה את טענת הרופא לפיה יתכן כי המתלוננת דמיינה את הדברים, וקבע כי המתלוננת העידה שהיא הרגישה היטב את אצבעו של המערער בתוכה.
בית המשפט המחוזי דחה גם את טענתו של הרופא, שהושתו עליו גם 20 חודשי מאסר על תנאי, כי נפלו בחקירת התיק מחדלי חקירה. במסגרת זו הוחלט, כי לא נפל פגם בכך שלא נערכה למערער בדיקת פוליגרף, וגם לא ניטלה דגימת דנ"א מהמתלוננת, חרף העובדה כי ניטלה דגימת דנ"א מלחיו של הרופא.
בערעור לבית המשפט העליון, הרופא השיג על חומרת העונש שהושת עליו, וטען כי העונש שהושת עליו חורג ממדיניות הענישה הנהוגה, ואף איננו הולם את נסיבות ביצוע העבירה, שלא לוותה באלימות, או בגרימת נזק למתלוננת. המערער טען עוד, כי לא ניתן משקל הולם בגזר הדין לנסיבותיו האישיות ובכללן: גילו הצעיר, היעדרו של עבר פלילי, הישגיו המקצועיים, והנזק הרב שנגרם לו כתוצאה מעצם הרשעתו. נוכח האמור, המערער ביקש להקל באופן משמעותי בעונש המאסר בפועל שהושת עליו.
בית המשפט העליון ציין, כי חרף הסכמתו בחתימה של הרופא המערער לביצוע בדיקת פוליגרף משטרתית במסגרת הליכי החקירה, בדיקת פוליגרף כזו לא בוצעה, וכי המערער טוען שהוא נמצא דובר אמת בבדיקת פוליגרף פרטית: "בפסיקתנו נקבע כי הן תוצאת בדיקת פוליגרף והן סירובו של אדם – בין אם נאשם, בין אם עד – לעבור בדיקה זו, אינן ראיות ואכן, בית המשפט קמא הנכבד, מפי אב בית הדין, הפנה את בא כוח המערער, שחקר את המערער בעניין זה, לכך שתוצאותיה של בדיקת פוליגרף – אינה קבילה. קביעה זו אכן נכונה, ואולם אם המשטרה ביקשה את הסכמתו של המערער כי תיערך לו בדיקת פוליגרף והוא נענה לכך – יתכן ואי עריכת הבדיקה יש בה טעם מסוים לפגם, ואולם אין בכך כדי לערער את ההרשעה על פי המשפט הנוהג, שאולי תגיע השעה לבוחנו מחדש במועד כלשהו בעתיד, בהתחשב בהתפתחויות הטכנולוגיות".
אודות המחבר
